הדרכת הורים התפתחות הילד

הילד שלי עושה לי "דווקא" - מה לעשות?

זה קורה בכל בית ועדיין - איך להגיב כשהילד שלי עושה לנו "בכוונה"?

איך להגיב כשהילד שלי זורק משחקים על הרצפה בכוונה?  הבת שלי זורקת ספרים על הרצפה, לא רוצה לאסוף את המשחקים, זורקת אוכל מהצלחת, והכי מעצבן- לא עונה כשאני מדברת אליה. אז איך להגיב? מה לעשות? איך לא לצעוק, להתעצבן ולהעכיר את האוויר בבית? פרק מספר 13 בפודקאסט "שפה לדרך" עונה על כל השאלות האלה ונותן לכם ההורים כלים להתמודד עם אתגרי ההורות מנקודת מבט חדשה. 

מה לעשות כשהילד שלי עושה לי דווקא?

הפודקאסט "שפה לדרך" הוא פודקאסט להורים עסוקים, עמוסים, מג'נגלים שרוצים לקבל עוד כלים על הדרך כדי להצליח להתמודד טוב יותר עם אתגרי ההורות. בפרק מספר 13 בחרתי לדבר על נושא שנוגע לכל משפחה לדעתי- הורים שמרגישים שהילדים שלהם עושים להם "דווקא". 

האם ילדים עושים דווקא? 

הרי אנחנו מדברים פה על התנהגות, שהיא בדרך כלל תוצאה של איזשהו צורך. ומה שחשוב כאן, זה מאיזה משקפיים אנחנו מסתכלים על ההתנהגות, או במילים אחרות- איזו פרשנות אנחנו נותנים לה? אני רוצה רגע לתת לכם הצצה לתהליך של הדרכת הורים עם משפחה.

הדרכת הורים של קלינאית תקשורת – מה עושים במפגש?

במפגשי הדרכות הורים, אחד הדברים הכי משמעותיים שאנחנו עובדים עליו הוא הנרטיב. הפרשנות, התיוגים- המילים. אגב, פרק מספר 10 בפודקאסט מרחיב עוד על בניית נרטיב עם ילדים. בתור מומחית להתפתחות שפה, אני אוהבת לבחור בקפידה את המילים שלנו וכך גם בהדרכות הורים. אנחנו עוברים ממקום של עיסוק בבעיה, "בסוגיה" >> לעיסוק ב- "רעיון".

שפה מעצבת התנהגות

אני באמת מאמינה שכשאנחנו עוסקים ב- "בעיה", אנחנו מגייסים הגיון, מוסר, חינוך ונוקשות.

ואז למשל אם הנרטיב שלנו הוא שיש לילד שלנו בעיית התנהגות, אז אני מתייגת אותו כילד חוצפן,  לא ממושמע, עושה דווקא ואהיה עסוקה בלנסות לחנך אותו בדרכים שלאו דווקא יניבו פרי. לפעמים העיסוק בבעיה- מסיח אותנו ומסית אותנו מהצורך האמיתי של הילד שעלול להתפספס. 

לעומת זאת, המילה רעיון היא מאוד חיובית, כשאנחנו מדברים על רעיון, אנחנו סקרנים, אנחנו נהנים, אנחנו במקום של אפשרויות, של התפתחות ושל גדילה. כשאני מדברת עם הורים על רעיון ולא על בעיה – אוטומטית הם פחות נסערים, הם יותר פנויים להקשבה וככה גם השיחה יותר זורמת למקום יצירתי. 

תגובה הורית בעקבות בעיות התנהגות של ילדים

איך הדרכת הורים שעוסקת בבעיות משמעת והתנהגות נראית בפועל? הורים מציפים לדוגמה קושי שקשור בזה שהילד שלהם לא מקשיב כשצריך לאסוף את המשחקים. "הוא לא אוסף, לא מסדר ולא מחזיר למקום". "במקום לאסוף – הוא מבלגן עוד יותר, הופך עוד קופסה". בתגובה להתנהגות כזו, יש לנו נטייה לחשוב: הוא חוצפן, הוא לא ממושמע, הוא אף פעם לא אוסף, הוא לא יודע לסדר. לפעמים האשמה ההורית תקח אותנו למקום שבו נחשוב "כמה זה נורא, מה עשינו לא בסדר?, איך אנחנו מחנכים אותו ככה שההתנהגות תשתנה? מחשבות שכאלה יסלילו אותנו לכיוון של תגובה הורית הולמת, הקניית מוסר, חינוך וכו'. יש הורים שיצעקו, שיכעסו, שיציבו תנאים: "לא רואים טלויזיה עד שהסלון לא מסודר", יש הורים שיקחו את זה למקום מאוד אישי "תבקש ממני סליחה כי לא הקשבת לי"… מה עושים?

הדרכת הורים בתחום התפתחות הילד

למה משפחות בוחרות להגיע אלי להדרכת הורים? אני קלינאית תקשורת, מומחית להתפתחות ילדים, עם נסיון של שנים בהתפתחות הילד, הדרכה וליווי משפחות ומסגרות חינוכיות. כשאני מגיעה להדריך משפחה, אני קודם כל רואה וחושבת את הילד. אני עוזרת להורים לייצר גשר בין הציפיות של ההורים, לבין מה שמצופה בגיל מסוים. כלומר- אני עובדת הפוך: אני לא מצפה שהילד יתאים את עצמו לדרישות של המשפחה, לפעמים, מה שבאמת צריך זה להתאים את הדרישות ליכולות ולקצב ההתפתחות של הילד. 

מתן פרשנות הולמת להתנהגות של הילדים

כשהורה מתלונן על קשיי התנהגות של הילדים אנחנו לומדים יחד לשאול את השאלות הנכונות: מה כן עבד? מה קרה לפני כן? היו פעמים שהוא כן אסף? מה עוזר לו לאסוף?

התשובות של ההורים הן אלה שיכוונו אותנו בתהליך ההדרכה וחיפוש אחר אור שיוביל אותנו בהמשך: "יש איזה שיר שממש מגייס אותו לשתף פעולה ולאסוף". "יש משחקים עם חלקים גדולים שאין לו בעיה לאסוף אותם". "כשמשהו חשוב לו והוא לא רוצה שאחותו תגע לו הוא אוסף מאוד מהר"…

למה הילד לא מקשיב לי?

לאט לאט המציאות מתבהרת – זה כמובן מאוד תלוי מקרה וסיטואציה- אולי נגיע למסקנה שהאיסוף בעצם קורה בשעות של סיום המשחק, כשהוא מאוד עייף וכבר מיצה את הזמן שלנו ביחד בחדר. 

אולי אנחנו מבקשים לאסוף כשכל הבית כבר מריח בריח של ארוחת ערב והוא כל כך רעב שהוא לא מצליח להתאפק, הרי לילדים מאוד קשה לדחות סיפוקים. 

אולי נבין יחד שרגע לפני שביקשנו לאסוף, התעסקנו עם הטלפון וזה גרם לו לצאת מהריכוז והמשחק ועכשיו קשה לו לאסוף.

אולי אפילו יש לו כרגע פיפי או קקי והוא פשוט חייב לקום ולא מצליח לאסוף בנחת. 

אגב יכול להיות שהקושי נובע ממקומות מורכבים יותר של קושי בהתארגנות, ניהול משימות, עמידה בזמנים, קושי באיסוף מבחינה מוטורית.

כשמסתכלים על ההתנהגות עם משקפיים שרואות את הילד, יש בנו יכולת להתבונן במקרה ממקום של חקירה, סקרנות, חשיבה וכמובן רצון לפגוש אותו ולעזור לו במקום שבו הוא נמצא. 

מה ילדים רוצים?

במפגשי הדרכת הורים אנחנו יוצאים מתוך נקודה הנחה שילדים מיסודם רוצים להיות טובים. 

רוצים להצליח, לעמוד בדרישות, לשתף פעולה, שנתגאה בהם. הדבר האחרון שהם רוצים זה לעשות לנו "דווקא" או לריב איתנו. אחרי שביססנו את ההבנה שהילדים שלנו טובים ורוצים להיות טובים מיסודם, המטרה שלי בפגישה היא לשאול את השאלות הנכונות ולהתחיל להבין מה המגמות, מה גורם למה, כדי שנוכל לתת מענה לצורך של הילד. 

השינוי הוא ממקום של לנסות לחנך את הילד למקום בו אנחנו מנסים לתת מענה לצורך של הילד. כשאני רואה את הילד בעיניים טובות, התיווך שלי, גם בסיטואציה מאתגרת, יהיה הרבה יותר מווסת ומדויק- כי הוא יהיה ממקום שרואה את הילד. 

איך להגיב כשהילד שלי עושה לי דווקא?

"אנחנו מסיימים לשחק, האוכל כבר מוכן, בוא נאסוף צ'יק צ'ק ונרוץ לשולחן האוכל". אם הילד משתף פעולה, מצוין ואם לא אני יכולה להגיד משהו כמו: "אני רואה שאתה כבר ממש רעב וקשה לך לאסוף, בוא נאסוף רק את הלגו ונלך לאכול". או – "זה בסדר, אני אאסוף כי חשוב לי שהחדר יהיה מסודר, אני רואה שאתה כבר מאוד רעב, לך לאכול". מי שמאזין לי יודע שאין כאן נכון או לא נכון: זה לא שתמיד הילד חייב לאסוף או או חייבים תמיד לוותר לו, יש כאן התנהגות שמשתנה בהתאם ליכולות שלנו באותו רגע, כשמה שחשוב זה התיווך המילולי והחוויה. 

איך לגדל ילד עם תחושת בטחון?

הילד שלי הרגיש שראיתי אותו, את הצורך שלו, האמיתי, הפנימי, שהתחשבתי בו וכמה חשוב לגדול בסביבה כזו, מכילה ומאפשרת- ולא ביקורתית. תחשבו על חוויה של ילד ששחק עם ההורים במשך שעה בחדר והכל היה בסדר, ופתאום כל האווירה משתנה רק כי הוא לא מצליח לאסוף. אגב, מה שקורה בדרך כלל, זה שכשאנחנו , ההורים, מרככים את העמדה שלנו, מורידים מעט דרישה, רואים יותר את הילדים, ומאפשרים ממקום של נינוחות, בטחון וראייה התפתחותית, התוצאות הן שהילדים רגועים יותר ופנויים יותר לשתף פעולה.

מודלינג של הורים:

מה שחשוב באמת הוא האווירה בבית. כשהילדים שלנו נינוחים והאווירה טובה, הם מסוגלים להתבונן בהורים וללמוד מהם. חשוב מאוד שלא רק נגיד את מה שאנחנו רוצים להקנות אלא גם נתנהג את זה. לילד נרשם בגוף שלאמא חשוב שהבית יהיה מסודר בסוף היום. לא תמיד זה יקרה באותו יום, לפעמים זה משהו שיספג לאורך זמן. מה כן יקרה באותו יום? כולנו נגיע לארוחת ערב מווסתים, מחוייכים, ובתחושה נעימה. 

 

לסיכום, מה בעצם קרה? שינינו את הנרטיב המשפחתי. עשינו עדכון גרסה לשפה שאנחנו בוחרים, מילים כמו "היא עושה לי דווקא" יתחלפו במילים כמו "עזרתי לה לסיים את היום בטוב", "היה לה מאוד קשה, היא הייתה מאוד עייפה..". לנו ההורים יש את ההבנה היא שיש כאן יכולות שמבשילות, הן בדרך. ואנחנו שם, עבור הילדים, לעזור להם עד שהן יבשילו. התהליך המרגש שקורה לנו ביחד- ממחשבה על בעיה או סוגיה, למחשבות על רעיון. היכולת לזקק פרשנות ממשקפיים שרואות את הילד מבחינה התפתחותית ועם כוונות טובות. וראינו איך הפרשנות שלנו משפיעה על ההתנהגות שלנו, ואיך ההתנהגות משפיעה על האווירה הכללית בבית. נזכור שהילדים שלנו גדלים, צומחים ומתפתחים דרך העיניים הטובות של ההורים שלהם ולכן חשוב שנזכור להרכיב את המשקפיים הנכונים – של העיניים הטובות. 

רוצה לקבל ידע וכלים למייל?

דילוג לתוכן