פרידה מחיתולים – סיפור חברתי לליווי התהליך
סיפור חברתי – מי צריך להשתמש? את הסיפור החברתי הכרתי כשעבדתי בגן תקשורת. השתמשנו בכלי הזה בכדי לתווך תהליכים של שינויים, מעברים ופרידות. בתור אמא,
הפוסט הזה נכתב בשיתוף עם ד"ר גליה דאובה פישמן – גליה היא פיזיותרפיסטית התפתחותית מעל 20 שנים בתחום, עם תואר שני בהתפתחות הילד ודוקטורט קליני אמריקאי בפיזיותרפיה. בנוסף לעבודה של מעל 15 שנים במכונים להתפתחות הילד, גליה מפתחת ומעבירה סדנאות להורים. היא בנתה קורסים לאנשי מקצוע, חינוכיים וטיפוליים ולמדה במכללת אורנים ובאוניברסיטת חיפה ועבדה מספר שנים בארצות הברית בהתערבות מוקדמת. היום גליה מטפלת, מדריכה ומייצרת תוכן בתחום התפתחות הילד ואני כל כך אוהבת לשתף איתה פעולה ולהנות מהגישה הנעימה שהיא מביאה לעולם התפתחות הילד.
הורים לפעוטות שואלים את עצמם מדי יום: האם אני תומך בהתפתחות של התינוקי שלי? האם אני עושה את הדברים נכון? כשסיפרתי לחברה על השיחה הזו בינינו, היא בקשה ממני לדבר על "הפחד" – על התחושה הזו שלך כאימא או כאבא שאולי את לא עושה מספיק, אולי את לא עושה נכון, אולי הילד שלך לא מתפתח טוב כי לא הנחת אותו בצורה נכונה, כי לא הפעלת אותו היום, כי לא ביצעת איתו "תרגילי התפתחות" – ובדיוק בגלל המחשבות האלה החלטנו לעשות יחד סדר: מה קורה אצל הילוד, אצל הניו-בורן, שרק נולד? אנחנו הרי רואים אותו זז ומתנועע מהרגע הראשון, איך אנחנו יכולות ויכולים לתמוך את ההתפתחות שלו?
ההדרכה הכי טובה להורים, רגע לפני שאנחנו מנסים לחשוב איך אנחנו מפעילים אותו, אנחנו צריכים להתבונן בו בפליאה. ביכולות המקסימות של הניו בורן. הניו בורן שלנו נולד לחפש את האינטראקציה, את הקשר הזה, את ה- "ביחדנס" הזה שלו עם ההורים שלו. תינוקות נולדים ומייד מתחילים לחפש פנים אנושיות ולרצות מגע אנושי. ההחזקה של התינוק, ההנאה הראשונית מהקשר, החיפוש אחר הפנים שלכם, ההנאה מהקול שלכם, זה לא רק מווסת ומרגיע אותו, זה גם מאוד מפתח אותו מבחינה קוגניטיבית. המוח נולד מוכן ללמידה, ובעצם בכל רגעי הערות הקטנים האלה שיש לילוד, יש לו כבר המון הזדמנויות לקלוט כמו ספוג. אין צורך בתרגילים או אימונים! הוא רוצה לראות אתכם, הוא רוצה לדבר אתכם, הוא רוצה לעקוב אחרי המבט שלכם, אחרי צעצוע קטן. ילוד שנולד כבר יכול לעקוב אחרי אובייקטים, אם זה בצורה איטית ובמנח שהראש שלו תמוך, הוא יכול לחקות אפילו תנועות פנים שלכם: מי שניסה להוציא לשון באיטיות לילוד שרק נולד בליווי צליל "מממ" יופתע לגלות שהוא ינסה לחקות אותו! הצליל מדגיש לתינוק את התנועה (התינוק לא אמור לחקות את הצליל). כשתינוק מחקה אות הוריו, הוא לומד, הוא לומד ובונה את המוח שלו, ואנחנו צריכים לזכור שזה מה שהתינוק מחפש. למידה משמעותית מתוך קרבה וקשר, כלומר, מתוך זה שמחזיקים אותי ומתבוננים בי, מגיבים למה שאני עושה, לפרצופים שאני מביע.
מה שחשוב בשלבי הקשר הראשונים הוא לרקוד ריקוד קטן כזה של אני עושה קצת, נותנת, מחכה לראות איך התינוק מגיב. חשוב להגיד להורים עד כמה זה משמעותי ומפתח את המוח של התינוק, זה מה שבונה את הקשרים המוחיים שמאפשרים לו להתפתח בצורה מיטיבה.
התינוק נולד עם רפלקסים וגם עם תנועות שאינן רפלקסיביות. הורים לא צריכים להיות מוטרדים לגבי הרפלקסים של התינוקי שלהם. אני משאירה את הרפלקסים לבדיקות הרפואיות שעושים לתינוק. התינוק שכבר יכול להכניס את היד לפה, יכול לקרב ידיים, אחת לשניה ולאמצע, כשתינוק מקרב את הידיים לאזור המרכז, זה קצת מרגיע אותו, ולכן אנחנו יכולים, כשאנחנו מחזיקים אותו, לעזור לו להרגיש יותר עטוף ככה ומכונס. זה לא אומר שצריך לערסל את התינוק בצורה כפופה מדי, זה לא אומר שצריך להשכיב את התינוק, התינוק יכול להיות גם במנחים יותר זקופים.
רפלקסים זה דבר שקורה באופן טבעי: אין צורך להתעסק בהם, להפעיל אותם או להפסיק אותם.
בשבועות הראשונים לחיים מומלץ למקם את התינוקות ב- "מוליות", מוליות היא מילה שהמצאתי כדי לתאר התמקמות זו מול זה. חשוב להתפעל מהילדים, להיות ביחד, אינטראקציה של קשר של אני מתפעלת ממנו וכשאני מתפעלת ממנו הוא גם מתפעל ממני ומתרחשים דברים קטנים שמקדמים את הקשר והיחסים האינטימיים והקרובים בין ההורים לתינוקות שלהם. כדאי לזכור שבעצם מהרגע הראשון, התינוק רוצה לראות את העולם כשהעיניים שלו זקופות, ולכן הדרך לעשות את זה בהתחלה היא בעיקר בשכיבה על הבטן. אפשר לשים את התינוק על הבטן בשיפוע עלינו, כשאנחנו שוכבים על הגב בשיפוע והתינוק על הבטן עלינו מתבונן בנו.
בסרטון של המרכז לחקר התפתחות הילד של אוניברסיטת "הרווארד", בבוסטון, מציגים את הפינג פונג הזה, של תנוחת "המוליות" ההורה מול התינוק. התינוק מגיב למשהו שההורה עשה וההורה מגיב בחזרה, או שהתינוק יזם וההורה יגיב לו. אנחנו קוראים לזה בשפה המקצועית serve and return. המודל הזה מדגיש את היכולת של שני הצדדים לחכות, להמתין ולהשתהות עד שהצד השני יגיב. הסרטון מראה איך זה בונה קשרים במוח ומפתח את המוח של התינוק. מדובר על רצף פעולות כל כך אינטואיטיביות להורים, ויש בהן כל כך הרבה. המטרה היא שההורים יתבוננו בתינוק בעיניים אוהבות ולא מודאגות. התינוק שלנו צריך את המבט ההורי המתפעל הזה, הוא מחפש אותו, הוא צריך אותו, הוא רוצה אותו, זה מה שעוזר לו ונותן לו את הכוחות שלו להמשיך ולהתפתח.
חוויית ההורות הראשונית עשויה להיות מאתגרת. נשים נכנסות להיריון ויוצאת לחופשת לידה בזמנים שונים ועשוי לקרות מצב בו אמהות חשות בודדות. כשאמהות נמצאות ביחד במעגלי אמהות שאינם הדרכה ואינם תרגילים אלא פשוט בביחד הזה של הורים טריים, רק טוב יכול לקרות. ההורים נינוחים יותר והתינוקות רגועים יותר. כלומר, זה לא בגלל התרגילים בסדנה, כשהתינוקות נרדמים ביחד, התינוקות נרדמים ביחד בסדנאות, כי ההורים נינוחים. סדנאות כאלה מפגישות בין פעוטות על משטח אחד, יש סביב הרבה אקשן, והתינוק מרפה ומאפשר למוחו המתפתח לישון ולחלום על החוויה הנעימה שלו.
בסדנאות מקצועיות אנו מלמדות איך לייצר לילד סביבה תומכת התפתחות. סביבה תומכת התפתחות היא גם סביבה רגשית מאוד נינוחה, מאפשרת ומתפעלת עם עיניים אוהבות. סביבה שמייצרת אצל התינוק חוויות מעניינות. ההורים לומדים לזהות את המצבים שבהם התינוק רוצה ופנוי ללמוד משהו חדש. אנו מציעות להורים גישה גמישה כי התינוקות משתנים כל כך מהר, וגם אנחנו צריכים להשתנות איתם. התינוק כל הזמן משתנה. מה שהתאים בשבוע שעבר אולי לא יתאים עוד חודש. ההורים לא צריכים כהורים לדעת את כל התשובות, להפך! החוכמה היא לשאול שאלות- ברגע שאתם שואלים שאלה: מה מתאים לתינוק שלי עכשיו? למה זה שימח אחותו כל כך? מה הוא אהב במשחק הזה? מה עבד לנו פה? אלו הרהורים ומחשבות שרק מקדמים אותנו להתבוננות טובה יותר בילד שלנו בהשתדלות.
סביבה מעודדת התפתחות היא גם סביבה רגשית, נינוחה, בטוחה, מאפשרת. הסביבה היא לא רק משטח הפעילות מדגם מסוים או צעצועים עם תו תקן שאינם מסוכנים אלא באמת מבחינת החוויה הזו, של הנינוחות. מעבר להגעה למעקב בטיפת חלב ועירנות לגבי התקדמות באבני הדרך ההתפתחותיות של התינוקי, מומלץ להתבונן בהתפתחות של התינוקות שלנו ממקום מתרגש. מבחינת קווים מנחים, חשוב להקפיד על סימטריה בהתחלה. לתינוק עדיין אין יכולת לשלוט בראש שלו . כלומר, התינוק מונח במקום שנניח אותו ובאופן שנניח אותו. ההמלצה היא להניח תינוק במנחים סימטרים, וזה מדובר גם על סלקל ועל טרמפולינה, שהם באמת אתגר יציבתי לתינוק בגלל השיפוע שלהם, ולכן אם אנחנו רואים שהראש נוטה לצד אחד, אנחנו מסדרים את הראש.
טוב לתינוק לשנות מנחים וטוב לתינוק לשנות סביבות. תינוק מאוד נינוח בחוץ וטיולים בחוץ מאוד תורמים להתפתחות של התינוק. תנועת העלים ברוח, אנשים ברחוב, הטבע, תינוקות נרגעים כשהם מתחת לעץ, שוכבים על הגב ומתבוננים בו בתור המובייל המרתק ביותר בעולם.
לקראת גיל שלושה חודשים אנחנו נצפה לראות את התינוק מתחיל להושיט ידיים לצעצועים, ולחקור אותם על ידי הכנסה לפה. בשלב הזה נייצר לתינוק סביבות שבאמת מאפשרות לו הושתת ידיים טובה. המטרה היא שאנחנו נותנים לתינוק הזדמנויות שונות, עם צעצועים שונים, בגדלים שונים, במרקמים שונים.
כשהתינוק קצת יותר נינוח על הבטן, אני יכולה להציג צעצועים ולהמחיז לו חיות קופצות. אפשר לבנות מגדל קוביות לתינוקות יציבים על הבטן וזה מאוד מעניין אותם. הם מגלים שהסביבה משתנה, וקובייה על קובייה על קובייה יוצרות מגדל. זה מייצר אצלם רצון להרים את הראש עוד, ובהמשך להושיט את היד, להכות במגדל, "בום!" ואז אפשר לשאול: "עוד מגדל?" לחכות לאיזושהי תגובה מהתינוק, וממש לייצר פה שיח מלא במשמעות. בהמשך, נשלב בין המשחקים של החיות הקופצות עם המגדל: החיות יקפצו יותר גבוה, התינוק יטפס קצת יותר גבוה כדי להגיע אליהם, או יזחל לכיוון שלהם, וזה באמת השינויים האלה בסביבה שאנחנו מייצרים שמלווים את ההתפתחות של התינוק.
אנחנו רוצים לתת לתינוקי אתגר מרגש, אבל לא אתגר מייאש. נזכור שקצת תסכול זה מלמד ומפתח אבל הרבה תסכול עלול לשתק. המטרה היא ללמוד מתוך התלהבות, שמחה והצלחה. אז אנחנו כל פעם בודקים מה התינוקי שלנו יכול, ואז מנסים אולי עוד טיפה.
לפעמים תינוקות נותנים קפיצת גובה משמעותית בלילה ואז הם צריכים לעבוד מחדש על הארגון של הגוף. אנחנו נתחיל לקראת גיל חצי שנה לראות את התינוק מתתפך שכמובן מה שיעזור לו מאוד להתהפך מהגב לבטן זה המון הזדמנויות של התינוק להפעיל את הראש שלו כלומר, שליטת הראש היא מאוד מפתח, מאוד דרמטי להתפתחות המוטורית של התינוק. תינוק שנותנים לו הזדמנויות לשלוט בראשו, מרימים אותו דרך הצד, מורידים אותו דרך הצד, נותנים לו להיות על הגב ולעבור לבטן בעדינות דרך הצד. כל מה שהוא צריך זה הזדמנויות לפעול עם הגוף שלו בהנאה ובהתרגשות. ואז אנחנו נתחיל לראות הזדקפות גבוהה יותר על הבטן, הושתת ידיים על הבטן, סיבוב ציר, לשני הצדדים שבדרך כלל מקדימים את הזחילה. לפעמים גם זחילה אחורה לפני הזחילה קדימה. רוב התינוקות בגיל חצי שנה מתהפכים, מתחילים סיבוב ציר, נינוחים על הבטן, משחקים על הבטן, חלקם גם מתחילים לזחול ולהתיישב.
סיפור חברתי – מי צריך להשתמש? את הסיפור החברתי הכרתי כשעבדתי בגן תקשורת. השתמשנו בכלי הזה בכדי לתווך תהליכים של שינויים, מעברים ופרידות. בתור אמא,
שירי אצבעות ודקלומים – מאיזה גיל מומלץ לשיר עם ילדים? ילדים אוהבים שירי אצבעות ודקלומים איתם אנחנו משחקים ונהנים יחד! השירים החזרתיים, הניגון הקבוע מעניק
איך להגיב כשהילד שלי מתמודד עם בעיה? איזה קשה זה להסתכל מהצד ולראות את הילדים שלנו מתמודדים. בתור קלינאית תקשורת שהיא גם מדריכת הורים, אני
